מבין כל חיות המחמד, חתולים הם החיה העצמאית ביותר, התפיסה לפיה חתולים הם מפונקים לעיתים נכונה אבל לא לכל חתול.
ישנם חתולים אנרגטיים מאוד וישנם גם כאלו שאוהבים לרבוץ, כדי לדעת כיצד לחנך את החתול יש להכיר את תגובותיו והתנהגותו, החינוך וההיכרות על החתולים תקל על גידולם ותשפר את חייהם.
לעומת רוב היונקים לחתולות יש ביוץ מושרה – אצלן תהליך הביוץ קורה רק בעקבות הזדווגות עם זכר! (תהליך ההזדווגות גורם למשוב על איזור מסוים במח שמשחרר את ההורמון שגורם לביוץ). אם החתולה לא תזדווג הייחום ימשיך וימשיך וימשיך. מדי פעם, הייחום ייחלש קצת לתקופה של שבועיים שלושה וימשיך שוב.
מבחינת סימני הייחום הם יכולים להשתנות בין חתולה לחתולה אך הסימנים הנפוצים הם – יללות ממושכות, חיכוך בעצמים ובבעלים, התגלגלות על הרצפה, הרמת איזור הזנב כשנוגעים בהם באיזור האגן (תנוחה שנקראת לורדוזיס) ועוד…
הייחום יכול להתחיל כבר כאשר הגורה בת כחמישה חודשים וזה אומר הרבה מאד המלטות בתקופת חיים של חתולה אחת. הכפילו זאת בממוצע של 3-4 גורים בכל פעם והגיעו למספרים מבהילים ממש.
וחשוב לא פחות – כל הריון וכל המלטה הינם עומסים פיזיים ונפשיים בלתי רגילים על הגוף, כאשר מדובר בחתולה שאיננה זוכה במזון ברמה מעולה ובאופן שוטף – הרי שזהו סבל אמיתי עבור החתולה ודרך גרועה לעבור חיים אומללים.
חתולה , שאיננה מעוקרת , סובלת למעשה בכל חייה, מהריונות והמלטות בלתי פוסקים. בכל מקרה – מדובר בהרבה מאד גורים, ואם לא נעזור בביצוע עיקורים להרבה מאד חתולות וסירוסים לחתולים במקביל לזאת – הרי שעוד ועוד גורים ייוולדו לעולם בו אין להם דורש ואוהב ואת המשמעות כולנו מבינים.
לכן מובן מאליו שיש לעקר ולסרס כל חתול וחתולה כבר בגיל ארבעה חודשים – עוד לפני הבגרות המינית – כאשר סיבה חשובה לכך (בין היתר), היא מניעת סימון טריטוריה בשתן ברחבי הבית. מעבר לכך – לעיקור או לסרוס יש חשיבות בריאותית וסביבתית משמעותיות ביותר ויש לבצע ניתוח זה ללא יוצא מן הכלל בכל חתול וחתולה בסביבתכם – אם זה בביתכם הפרטי ואם בחצרכם.
את הסירוס או את העיקור ניתן לבצע אצל הווטרינר הקרוב או ע"י התקשרות עם לוכד בע"ח מקצועי שיפנה את החתול/ה בעזרת אמבולנס חיות למקום המתמחה בנושא זה כמו עמותת צער בעלי חיים, תנו לחיות לחיות או כל בית חולים לחיות.